Jó 13 (BHS)

1הֶן־כֹּל רָאֲתָה עֵינִי שָׁמְעָה אָזְנִי וַתָּבֶן לָהּ ׃

2כְּדַעְתְּכֶם יָדַעְתִּי גַם־אָנִי לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם ׃

3אוּלָם אֲנִי אֶל־שַׁדַּי אֲדַבֵּר וְהוֹכֵחַ אֶל־אֵל אֶחְפָּץ ׃

Jó desafia o convencional ao buscar confrontar Deus diretamente, algo raro na literatura bíblica. Isso reflete uma tensão entre submissão e questionamento da justiça divina, tema central no livro.

4וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי־שָׁקֶר רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם ׃

A acusação de 'médicos que não valem nada' ironiza a falha dos amigos em consolar. Na cultura da época, conselheiros deveriam ajudar, mas aqui agravam o sofrimento de Jó com teologia simplista de retribuição (sofrimento = castigo).

5מִי־יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה ׃

6שִׁמְעוּ־נָא תוֹכַחְתִּי וְרִבוֹת שְׂפָתַי הַקְשִׁיבוּ ׃

7הַלְאֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה וְלוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה ׃

8הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן אִם־לָאֵל תְּרִיבוּן ׃

9הֲטוֹב כִּי־יַחְקֹר אֶתְכֶם אִם־כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ ׃

10הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אֶתְכֶם אִם־בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן ׃

11הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם ׃

12זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי־אֵפֶר לְגַבֵּי־חֹמֶר גַּבֵּיכֶם ׃

13הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה־אָנִי וְיַעֲבֹר עָלַי מָה ׃

14עַל־מָה אֶשָּׂא בְשָׂרִי בְשִׁנָּי וְנַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי ׃

15הֵן יִקְטְלֵנִי לֹא אֲיַחֵל אַךְ־דְּרָכַי אֶל־פָּנָיו אוֹכִיחַ ׃

A tradução 'nele esperarei' é debatida. O hebraico permite ler como pergunta: 'Devo esperar?'. Alguns manuscritos gregos (LXX) sugerem dúvida, não certeza. A versão afirmativa tornou-se tradicional, mas a ambigüidade revela a complexidade da fé de Jó.

16גַּם־הוּא־לִי לִישׁוּעָה כִּי־לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא ׃

A 'salvação' aqui é interpretada diversamente: 1) Justificação divina imediata; 2) Prefiguração messiânica (Cristo como salvador); 3) Esperança escatológica. A rejeição do hipócrita reforça a ideia de integridade como requisito para o diálogo com Deus.

17שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם ׃

18הִנֵּה־נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט יָדַעְתִּי כִּי־אֲנִי אֶצְדָּק ׃

19מִי־הוּא יָרִיב עִמָּדִי כִּי־עַתָּה אַחֲרִישׁ וְאֶגְוָע ׃

20אַךְ־שְׁתַּיִם אַל־תַּעַשׂ עִמָּדִי אָז מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר ׃

21כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק וְאֵמָתְךָ אַל־תְּבַעֲתַנִּי ׃

22וּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה אוֹ־אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵנִי ׃

23כַּמָּה לִי עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי הֹדִיעֵנִי ׃

24לָמָּה־פָנֶיךָ תַסְתִּיר וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ ׃

Esconder o rosto era gesto cultural de desaprovação (Deuteronômio 31:17). Jó questiona por ser tratado como inimigo, invertendo a expectativa de relação entre Deus e o justo.

25הֶעָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ וְאֶת־קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף ׃

26כִּי־תִכְתֹּב עָלַי מְרֹרוֹת וְתוֹרִישֵׁנִי עֲוֹנוֹת נְעוּרָי ׃

A menção a 'culpas da mocidade' reflete a doutrina da retribuição intergeracional (Êxodo 20:5), que Jó rejeita como explicação para seu sofrimento (Ezequiel 18:20 mais tarde contestará essa visão).

27וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי וְתִשְׁמוֹר כָּל־אָרְחוֹתָי עַל־שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה ׃

Os 'sinais dos pés' aludem a práticas de vigilância militar. Tabletes assírios descrevem sistemas de monitoramento de prisioneiros, ecoando a imagem de Deus como carcereiro rigoroso.

28וְהוּא כְּרָקָב יִבְלֶה כְּבֶגֶד אֲכָלוֹ עָשׁ ׃