Jó 9 (BHS)

2אָמְנָם יָדַעְתִּי כִי־כֵן וּמַה־יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם־אֵל ׃

Jó questiona a possibilidade de um humano se justificar diante de Deus, tema recorrente em textos como romanos3:23. A ideia da imperfeição humana versus a santidade divina é central na teologia bíblica.

3אִם־יַחְפֹּץ לָרִיב עִמּוֹ לֹא־יַעֲנֶנּוּ אַחַת מִנִּי־אָלֶף ׃

4חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ מִי־הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם ׃

5הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ ׃

A descrição de Deus movendo montanhas ecoa em habacuque3:6. A imagem reflete a crença antiga no controle divino sobre a natureza, também presente em salmos104:32.

6הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן ׃

7הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם ׃

8נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ וְדוֹרֵךְ עַל־בָּמֳתֵי יָם ׃

9עֹשֶׂה־עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וְחַדְרֵי תֵמָן ׃

Ursa (Plêiades), Órion e Sete-estrelo (Híades) são constelações conhecidas no antigo Oriente Médio. Amós5:8 menciona Órion, mostrando o uso de astronomia na poesia hebraica como demonstração do poder criativo divino.

10עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד־אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד־אֵין מִסְפָּר ׃

11הֵן יַעֲבֹר עָלַי וְלֹא אֶרְאֶה וְיַחֲלֹף וְלֹא־אָבִין לוֹ ׃

12הֵן יַחְתֹּף מִי יְשִׁיבֶנּוּ מִי־יֹאמַר אֵלָיו מַה־תַּעֲשֶׂה ׃

13אֱלוֹהַּ לֹא־יָשִׁיב אַפּוֹ תַּחַתוֹ שָׁחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב ׃

'Auxiliadores soberbos' pode referir-se a mitos cananeus sobre divindades subordinadas (como o leviatã). Rahab (jó26:12) era um monstro marinho simbólico do caos, mencionado em isaías51:9-10, mostrando como Jó usa linguagem mitológica para descrever o domínio de Deus.

14אַף כִּי־אָנֹכִי אֶעֱנֶנּוּ אֶבְחֲרָה דְבָרַי עִמּוֹ ׃

15אֲשֶׁר אִם־צָדַקְתִּי לֹא אֶעֱנֶה לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן ׃

16אִם־קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי לֹא־אַאֲמִין כִּי־יַאֲזִין קוֹלִי ׃

17אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם ׃

18לֹא־יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים ׃

19אִם־לְכֹחַ אַמִּיץ הִנֵּה וְאִם־לְמִשְׁפָּט מִי יוֹעִידֵנִי ׃

20אִם־אֶצְדָּק פִּי יַרְשִׁיעֵנִי תָּם־אָנִי וַיַּעְקְשֵׁנִי ׃

Jó reconhece a impossibilidade de autodefesa perfeita diante de Deus. Essa tensão entre justiça humana e juízo divino é explorada em eclesiastes7:20 e romanos3:10.

21תָּם־אָנִי לֹא־אֵדַע נַפְשִׁי אֶמְאַס חַיָּי ׃

22אַחַת הִיא עַל־כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה ׃

23אִם־שׁוֹט יָמִית פִּתְאֹם לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג ׃

24אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד־רָשָׁע פְּנֵי־שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה אִם־לֹא אֵפוֹא מִי־הוּא ׃

A queixa sobre a terra dominada por ímpios ecoa salmos73:3-12 e jeremias12:1. Reflete o dilema teológico do 'sofrimento dos justos', central no livro de Jó.

25וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי־רָץ בָּרְחוּ לֹא־רָאוּ טוֹבָה ׃

26חָלְפוּ עִם־אֳנִיּוֹת אֵבֶה כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי־אֹכֶל ׃

27אִם־אָמְרִי אֶשְׁכְּחָה שִׂיחִי אֶעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִיגָה ׃

28יָגֹרְתִּי כָל־עַצְּבֹתָי יָדַעְתִּי כִּי־לֹא תְנַקֵּנִי ׃

29אָנֹכִי אֶרְשָׁע לָמָּה־זֶּה הֶבֶל אִיגָע ׃

30אִם־הִתְרָחַצְתִּי בְמֵו־שָׁלֶג וַהֲזִכּוֹתִי בְּבֹר כַּפָּי ׃

31אָז בַּשַּׁחַת תִּטְבְּלֵנִי וְתִעֲבוּנִי שַׂלְמוֹתָי ׃

32כִּי־לֹא־אִישׁ כָּמֹנִי אֶעֱנֶנּוּ נָבוֹא יַחְדָּו בַּמִּשְׁפָּט ׃

33לֹא יֵשׁ־בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ יָשֵׁת יָדוֹ עַל־שְׁנֵינוּ ׃

A falta de um mediador entre Deus e humanos contrasta com 1timóteo2:5 no NT, onde Jesus é apresentado como o 'árbitro' definitivo. Jó antecipa a necessidade de um redentor, tema retomado em jó19:25.

34יָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטוֹ וְאֵמָתוֹ אַל־תְּבַעֲתַנִּי ׃

35אַדַבְּרָה וְלֹא אִירָאֶנּוּ כִּי לֹא־כֵן אָנֹכִי עִמָּדִי ׃