Jó 40

וַיַּעַן יְהוָה אֶת־אִיּוֹב וַיֹּאמַר ׃
הֲרֹב עִם־שַׁדַּי יִסּוֹר מוֹכִיחַ אֱלוֹהַּ יַעֲנֶנָּה ׃ פ
*
Deus questiona a pretensão humana de questionar sua sabedoria (tema central do livro). Referência similar em romanos9:20, onde Paulo cita a insensatez de contestar Deus.
וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת־יְהוָה וַיֹּאמַר ׃
הֵן קַלֹּתִי מָה אֲשִׁיבֶךָּ יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ־פִי ׃
*
Jó reconhece sua pequenez diante do divino. O gesto de por a mão na boca era um sinal cultural de silêncio reverente (cf. isaías6:5).
אַחַת דִּבַּרְתִּי וְלֹא אֶעֱנֶה וּשְׁתַּיִם וְלֹא אוֹסִיף ׃ פ
וַיַּעַן־יְהוָה אֶת־אִיּוֹב מִנ *סְעָרָה וַיֹּאמַר ׃
*
A aparição de Deus no redemoinho (ou tempestade) é uma teofania comum no AT (ez1:4; ex19:16-19). Simboliza poder incontrolável.
אֱזָר־נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי ׃
הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק ׃
*
Deus confronta Jó por questionar sua justiça. Esta crítica antecipa o tema da soberania divina sobre o mal (explorado em job42:2-6).
וְאִם־זְרוֹעַ כָּאֵל לָךְ וּבְקוֹל כָּמֹהוּ תַרְעֵם ׃
*
A comparação do 'braço' divino com força humana remete a símbolos de poder no AT (ex15:6; sl89:13). Reforça a incomparabilidade de Deus.
עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ ׃
הָפֵץ עֶבְרוֹת אַפֶּךָ וּרְאֵה כָל־גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ ׃
רְאֵה כָל־גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם ׃
טָמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ בַּטָּמוּן ׃
וְגַם־אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי־תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ ׃
הִנֵּה־נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי עִמָּךְ חָצִיר כַּבָּקָר יֹאכֵל ׃
*
Beemote (do hebraico 'bemot', plural intensivo de 'animal') gera debates: hipopótamo (interpretação tradicional), dinossauro (leitura anacrônica) ou criatura mítica (como símbolo do caos dominado por Deus). Não há consenso acadêmico.
הִנֵּה־נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ ׃
יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ־אָרֶז גִּידֵי פַחֲדוֹ יְשֹׂרָגוּ ׃
עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחוּשָׁה גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל ׃
הוּא רֵאשִׁית דַּרְכֵי־אֵל הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ ׃
*
'Obra-prima dos caminhos de Deus' sugere que o Beemote, apesar de poderoso, é criatura submissa. Contrasta com mitos do Oriente Médio onde monstros desafiam deuses (ex: Tiamat na Babilônia).
כִּי־בוּל הָרִים יִשְׂאוּ־לוֹ וְכָל־חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ־שָׁם ׃
תַּחַת־צֶאֱלִים יִשְׁכָּב בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה ׃
יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלֲלוֹ יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי־נָחַל ׃
הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר לֹא יַחְפּוֹז יִבְטַח כִּי־יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל־פִּיהוּ ׃
בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ בְּמוֹקְשִׁים יִנְקָב־אָף ׃
תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ ׃
הֲתָשִׂים אַגְמוֹן בְּאַפּוֹ וּבְחוֹחַ תִּקּוֹב לֶחֱיוֹ ׃
הֲיַרְבֶּה אֵלֶיךָ תַּחֲנוּנִים אִם־יְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת ׃
הֲיִכְרֹת בְּרִית עִמָּךְ תִּקָּחֶנּוּ לְעֶבֶד עוֹלָם ׃
הַתְשַׂחֶק־בּוֹ כַּצִּפּוֹר וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ ׃
יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים ׃
הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ ׃
שִׂים־עָלָיו כַּפֶּךָ זְכֹר מִלְחָמָה אַל־תּוֹסַף ׃