Jó 21 (BHS)

1וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר ׃

2שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וּתְהִי־זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם ׃

3שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג ׃

4הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי וְאִם־מַדּוּעַ לֹא־תִקְצַר רוּחִי ׃

5פְּנוּ־אֵלַי וְהָשַׁמּוּ וְשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה ׃

6וְאִם־זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת ׃

7מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם־גָּבְרוּ חָיִל ׃

Jó questiona por que os ímpios prosperam, um tema recorrente na literatura sapiencial (Sl73:3-12). Isso desafia a visão tradicional de retribuição divina imediata, gerando debate sobre a justiça de Deus.

8זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם ׃

9בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם ׃

A afirmação de que a 'vara de Deus' não está sobre os ímpios contradiz a teologia retributiva comum no AT (Jr12:1). Jó aponta uma incongruência na realidade observada.

10שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל ׃

11יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן ׃

12יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב ׃

13יְבַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ ׃

14וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ ׃

15מַה־שַׁדַּי כִּי־נַעַבְדֶנּוּ וּמַה־נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע־בּוֹ ׃

Os ímpios rejeitam servir a Deus, ecoando a rebeldia humana vista em textos como Êx5:2. A pergunta 'Quem é o Todo-Poderoso?' reflete um ceticismo prático, não filosófico.

16הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי ׃

17כַּמָּה נֵר־רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ ׃

A imagem da 'lâmpada apagada' dos ímpios aparece em Provérbios 13:9 como símbolo de fracasso. Porém, Jó destaca que isso nem sempre ocorre visivelmente, questionando a lógica tradicional.

18יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי־רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה ׃

19אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָיו אוֹנוֹ יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע ׃

A ideia de punição aos filhos do ímpio gera controvérsia. Ezequiel 18:20 rejeita explicitamente esta noção, sugerindo uma evolução na compreensão da responsabilidade individual no AT.

20יִרְאוּ עֵינוֹ כִּידוֹ וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה ׃

21כִּי מַה־חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ ׃

22הַלְאֵל יְלַמֶּד־דָּעַת וְהוּא רָמִים יִשְׁפּוֹט ׃

A pergunta retórica sobre 'ensinar ciência a Deus' ressalta a transcendência divina, tema desenvolvido por Paulo em Romanos 11:33-34 sobre a insondabilidade dos juízos divinos.

23זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו ׃

24עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה ׃

25וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה וְלֹא־אָכַל בַּטּוֹבָה ׃

26יַחַד עַל־עָפָר יִשְׁכָּבוּ וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם ׃

A igualdade final entre justos e ímpios na morte ecoa Eclesiastes 3:19-20. Jó usa isso para questionar a validade das acusações de seus amigos sobre seu suposto pecado.

27הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ ׃

28כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית־נָדִיב וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים ׃

29הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ וְאֹתֹתָם לֹא תְנַכֵּרוּ ׃

30כִּי לְיוֹם אֵיד יֵחָשֶׂךְ רָע לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָלוּ ׃

A preservação do ímpio para o 'dia da destruição' antecipa conceitos escatológicos do NT (2Pe2:9), sugerindo que o juízo pode ser postergado, não inexistente.

31מִי־יַגִּיד עַל־פָּנָיו דַּרְכּוֹ וְהוּא־עָשָׂה מִי יְשַׁלֶּם־לוֹ ׃

32וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְעַל־גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד ׃

33מָתְקוּ־לוֹ רִגְבֵי נָחַל וְאַחֲרָיו כָּל־אָדָם יִמְשׁוֹךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר ׃

34וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר־מָעַל ׃ ס

Jó acusa os amigos de 'consolação vã', apontando a inadequação da teologia retributiva tradicional. Isso prepara o terreno para o discurso divino nos capítulos 38-41.