Jó 17

רוּחִי חֻבָּלָה יָמַי נִזְעָכוּ קְבָרִים לִי ׃
אִם־לֹא הֲתֻלִים עִמָּדִי וּבְהַמְּרוֹתָם תָּלַן עֵינִי ׃
שִׂימָה־נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ מִי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵעַ ׃
*
Jó pede um 'fiador' (garantidor) que interceda por ele. Isso ecoa a ideia de um mediador entre Deus e os homens, tema desenvolvido em 1timóteo2:5, onde Cristo é apresentado como o único mediador. No contexto de Jó, porém, o texto reflete a angústia humana por justiça divina.
כִּי־לִבָּם צָפַנְתָּ מִּשָּׂכֶל עַל־כֵּן לֹא תְרֹמֵם ׃
לְחֵלֶק יַגִּיד רֵעִים וְעֵינֵי בָנָיו תִּכְלֶנָה ׃
וְהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה ׃
*
Jó se sente transformado em 'provérbio' (exemplo de desgraça). Isso reflete uma maldição comum no Antigo Oriente Médio, onde a ruína de uma pessoa servia de alerta público (deuteronômio28:37). O livro explora o problema do sofrimento inocente sem dar respostas simplistas.
וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּם ׃
יָשֹׁמּוּ יְשָׁרִים עַל־זֹאת וְנָקִי עַל־חָנֵף יִתְעֹרָר ׃
וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ וּטֳהָר־יָדַיִם יֹסִיף אֹמֶץ ׃
וְאוּלָם כֻּלָּם תָּשֻׁבוּ וּבֹאוּ נָא וְלֹא־אֶמְצָא בָכֶם חָכָם ׃
יָמַי עָבְרוּ זִמֹּתַי נִתְּקוּ מוֹרָשֵׁי לְבָבִי ׃
לַיְלָה לְיוֹם יָשִׂימוּ אוֹר קָרוֹב מִפְּנֵי־חֹשֶׁךְ ׃
אִם־אֲקַוֶּה שְׁאוֹל בֵּיתִי בַּחֹשֶׁךְ רִפַּדְתִּי יְצוּעָי ׃
לַשַּׁחַת קָרָאתִי אָבִי אָתָּה אִמִּי וַאֲחֹתִי לָרִמָּה ׃
*
Jó personifica a morte como família, mostrando visão sombria do pós-morte na tradição hebraica antiga. A ideia de Sheol (sepultura coletiva) como lugar de decomposição contrasta com desenvolvimentos posteriores de ressurreição (daniel12:2).
וְאַיֵּה אֵפוֹ תִקְוָתִי וְתִקְוָתִי מִי יְשׁוּרֶנָּה ׃
בַּדֵּי שְׁאֹל תֵּרַדְנָה אִם־יַחַד עַל־עָפָר נָחַת ׃ ס
*
'Barras da sepultura' podem referir-se às portas do Sheol, conceito presente em mitologias mesopotâmicas. Arqueologia encontrou paralelos em textos ugaríticos (séc. XIII a.C) que descrevem o submundo com portas e barras, corroborando a imagem usada aqui.