Jó 16

וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר ׃
שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה רַבּוֹת מְנַחֲמֵי עָמָל כֻּלְּכֶם ׃
*
Jó critica a falsa consolação dos amigos, refletindo a tensão entre a teologia da retribuição (sofrimento como castigo) e a realidade do inocente que sofre, tema central do livro.
הֲקֵץ לְדִבְרֵי־רוּחַ אוֹ מַה־יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה ׃
גַּם אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה לוּ־יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים וְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי ׃
אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ־פִי וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ ׃
אִם־אֲדַבְּרָה לֹא־יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי וְאַחְדְּלָה מַה־מִנִּי יַהֲלֹךְ ׃
אַךְ־עַתָּה הֶלְאָנִי הֲשִׁמּוֹתָ כָּל־עֲדָתִי ׃
וַתִּקְמְטֵנִי לְעֵד הָיָה וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה ׃
אַפּוֹ טָרַף וַיִּשְׂטְמֵנִי חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו צָרִי יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לִי ׃
*
Jó atribui sua destruição diretamente a Deus ('ele me perseguiu'), mostrando a crise teológica: como um Deus justo permite o sofrimento do inocente? Essa personificação da ira divina é única na literatura sapiencial.
פָּעֲרוּ עָלַי בְּפִיהֶם בְּחֶרְפָּה הִכּוּ לְחָיָי יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן ׃
יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל וְעַל־יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי ׃
שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה ׃
יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמוֹל יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי ׃
יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל־פְּנֵי־פָרֶץ יָרֻץ עָלַי כְּגִבּוֹר ׃
שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי ׃
*
O uso de cilício (tecido áspero) e cinzas era costume ritual de luto no Antigo Oriente Próximo, confirmado por descobertas arqueológicas como os textos de Ugarit (século XIII a.C.).
פָּנַי חֳמַרְמְרָה מִנִּי־בֶכִי וְעַל עַפְעַפַּי צַלְמָוֶת ׃
עַל לֹא־חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה ׃
*
A declaração de inocência ('não haver violência nas minhas mãos') desafia a doutrina tradicional dos amigos. Manuscritos da Septuaginta acrescentam 'perante Deus', enfatizando a integridade espiritual de Jó.
אֶרֶץ אַל־תְּכַסִּי דָמִי וְאַל־יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי ׃
*
O clamor para a terra não cobrir seu sangue ecoa o sangue de Abel (gn4:10), criando paralelo entre Jó como vítima injustiçada e a tradição primordial de inocência violada.
גַּם־עַתָּה הִנֵּה־בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים ׃
*
A 'testemunha no céu' é interpretada diversamente: 1) Apelo ao próprio Deus como juiz 2) Anjo intercessor 3) Figura messiânica (anticipando Jó 19:25). Cristologia posterior vê aqui indício de mediação divina (1tm2:5).
מְלִיצַי רֵעָי אֶל־אֱלוֹהַ דָּלְפָה עֵינִי ׃
וְיוֹכַח לְגֶבֶר עִם־אֱלוֹהַּ וּבֶן־אָדָם לְרֵעֵהוּ ׃
*
O desejo de um mediador humano-divino (contender com Deus) antecipa debates sobre intercessão. No NT, essa função é atribuída a Cristo (hb7:25).
כִּי־שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא־אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ ׃