Jó 12

וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר ׃
אָמְנָם כִּי אַתֶּם־עָם וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה ׃
*
Jó usa ironia para criticar a visão simplista dos amigos sobre sabedoria. A ideia de que a sabedoria 'morre' com eles reflete o conflito central do livro: a teologia da retribuição (prosperidade dos justos/sofrimento dos ímpios) não explica a realidade.
גַּם־לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם וְאֶת־מִי־אֵין כְּמוֹ־אֵלֶּה ׃
שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ אֶהְיֶה קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ וַיַּעֲנֵהוּ שְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים ׃
*
A zombaria sofrida por Jó, mesmo sendo 'justo e perfeito', questiona a doutrina tradicional de recompensa. Paralelos com Salmos 22:7-8, onde o sofredor é escarnecido.
לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל ׃
יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ ׃
*
Jó aponta a contradição: opressores prosperam enquanto ele sofre. Similar a Salmos 73:3-12. Contexto histórico: na antiguidade, sucesso material era visto como sinal de bênção divina.
וְאוּלָם שְׁאַל־נָא בְהֵמוֹת וְתֹרֶךָּ וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד־לָךְ ׃
*
A natureza como mestre de sabedoria antecipa o discurso de Deus em Jó 38-41. Também ecoa Romanos 1:20, onde a criação revela aspectos divinos.
אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ וְתֹרֶךָּ וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם ׃
מִי לֹא־יָדַע בְּכָל־אֵלֶּה כִּי יַד־יְהוָה עָשְׂתָה זֹּאת ׃
אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל־חָי וְרוּחַ כָּל־בְּשַׂר־אִישׁ ׃
הֲלֹא־אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם־לוֹ ׃
בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה ׃
עִמּוֹ חָכְמָה וּגְבוּרָה לוֹ עֵצָה וּתְבוּנָה ׃
*
Atributos divinos (sabedoria, força) repetidos em Daniel 2:20-23. Discussão teológica: Jó reconhece o poder de Deus, mas questiona sua justiça no próprio caso.
הֵן יַהֲרוֹס וְלֹא יִבָּנֶה יִסְגֹּר עַל־אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵחַ ׃
*
Metáforas do controle absoluto de Deus sobre catástrofes naturais. Relaciona-se com eventos como o dilúvio (Gênesis 7-8) e secas no Antigo Oriente (1 Reis 17:1).
הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ וִישַׁלְּחֵם וְיַהַפְכוּ אָרֶץ ׃
עִמּוֹ עֹז וְתוּשִׁיָּה לוֹ שֹׁגֵג וּמַשְׁגֶּה ׃
מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל וְשֹׁפְטִים יְהוֹלֵל ׃
*
Deus como subversor de hierarquias humanas - tema comum em profetas (ex: Isaías 40:23) e Salmos 146:9. Contexto histórico: sociedades antigas viam líderes como representantes divinos; Jó desafia essa visão.
מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם ׃
מוֹלִיךְ כֹּהֲנִים שׁוֹלָל וְאֵתָנִים יְסַלֵּף ׃
מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח ׃
שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל־נְדִיבִים וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה ׃
מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי־חֹשֶׁךְ וַיֹּצֵא לָאוֹר צַלְמָוֶת ׃
*
Tema da revelação divina através de mistérios. Comparar com Daniel 2:22 sobre Deus revelando 'coisas profundas e ocultas'.
מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם שֹׁטֵחַ לַגּוֹיִם וַיַּנְחֵם ׃
*
Visão cíclica do destino das nações - ecoa Atos 17:26. Arqueologia: registros assírios e babilônicos mostram ascensão/queda de impérios, interpretados como ação divina na mentalidade antiga.
מֵסִיר לֵב רָאשֵׁי עַם־הָאָרֶץ וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא־דָרֶךְ ׃
יְמַשְׁשׁוּ־חֹשֶׁךְ וְלֹא־אוֹר וַיַּתְעֵם כַּשִּׁכּוֹר ׃