Gênesis 15

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל־תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד ׃
וַיֹּאמֶּר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִה מַה־תִּתֶּן־לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר ׃
*
A menção de Eliézer como herdeiro reflete costumes mesopotâmicos do 2º milênio a.C., confirmados pelas Tabuinhas de Nuzi (descobertas no Iraque em 1925), que documentavam a adoção de servos como herdeiros na ausência de filhos.
וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן־בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי ׃
וְהִנֵּה דְבַר־יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי־אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ ׃
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם־תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ ׃
וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה ׃
*
Este verso é central na teologia da justificação pela fé (Romanos 4:3, Gálatas 3:6). Tiago 2:23 o cita para enfatizar obras como complemento da fé, gerando debates sobre fé versus obras na tradição cristã.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ ׃
וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה ׃
וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל ׃
*
O ritual de cortar animais era comum em pactos antigos (Jeremias 34:18-20). As partes caminhavam entre as metades, simbolizando que quebrar o acordo traria o mesmo destino aos infiéis. Aqui, só Deus passa (versículo 17), mostrando que a aliança é incondicional.
וַיִּקַּח־לוֹ אֶת־כָּל־אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ־בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִפֹּר לֹא בָתָר ׃
וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל־הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם ׃
וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל־אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו ׃
וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה ׃
*
A profecia de 400 anos de escravidão no Egito difere de Êxodo 12:40-41 (que menciona 430 anos). Alguns estudiosos sugerem que 400 anos podem ser uma contagem redonda ou incluir apenas o período de opressão intensa.
וְגַם אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל ׃
וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל־אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה ׃
וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד־הֵנָּה ׃
*
A 'medida da injustiça dos amorreus' reflete a ideia de que Deus adia o juízo até o pecado atingir seu ápice (comparar com Gênesis 18:20-21). Arqueologia comprova o declínio cultural cananeu no final da Idade do Bronze (1550-1200 a.C.).
וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה ׃
*
O fumo e fogo lembram a coluna de nuvem/fogo do Êxodo (Êxodo 13:21) e a teofania do Sinai (Êxodo 19:18). A tocha passando sozinha simboliza que Deus assume total responsabilidade pelo cumprimento da aliança.
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת־אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת ׃
*
A promessa territorial (do Nilo ao Eufrates) só se cumpriu parcialmente sob Salomão (1 Reis 4:21). Historicamente, corresponde ao apogeu do reino unificado (século X a.C.), mas nunca atingiu plenamente essas fronteiras.
אֶת־הַקֵּינִי וְאֶת־הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי ׃
*
A lista de 10 nações é maior que as usuais 7 do Canaã (Deuteronômio 7:1). Queneus e quenezeus são grupos nômades não mencionados em outras listas. Hititas (heteus) são confirmados por registros egípcios e turcos (como o Tratado de Kadesh, século XIII a.C.).
וְאֶת־הַחִתִּי וְאֶת־הַפְּרִזִּי וְאֶת־הָרְפָאִים ׃
וְאֶת־הָאֱמֹרִי וְאֶת־הַכְּנַעֲנִי וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת־הַיְבוּסִי ׃ ס